למה גשר זירקוניה לא תמיד מתאים
לפעמים מטופלים שומעים מהרופא: «כאן לא נשתמש בזירקוניה». הסיבה בדרך כלל אינה החומר עצמו אלא אורך המרווח בין התומכות.
גשר נשען על שיניים טבעיות או על שתלים, והחלק שבין התומכות תלוי ללא תמיכה משלו. ככל שהמרווח הזה ארוך יותר, כך גדל עומס הכפיפה על המבנה בזמן לעיסה.
איפה עובר הגבול
מקרה מובהק הוא גשר של ארבע יחידות עם שתי שיניים תומכות בלבד ושתי יחידות תלויות ביניהן. מרווח כזה כבר מסוכן לזירקוניה: בעומס פתאומי — למשל נגיסה במשהו קשה — המבנה עלול להישבר או להיסדק.
זה לא אומר שהחומר גרוע. תחמוצת זירקוניום קשה מאוד, אבל קשיחות ויכולת להתכופף הן תכונות שונות. איפה שנדרשת עבודה בכפיפה, מרווח הביטחון נגמר מוקדם ממה שמצפים.
מה אנחנו מציעים במקום
- להוסיף תומכת — למשל שתל, כדי לקצר את המרווח
- לבחור מבנה אחר עם שלד מתכת היכן שהעומס גבוה יותר
- לפצל את העבודה לשני גשרים קצרים במקום אחד ארוך
ההחלטה תמיד נגזרת מהמצב הספציפי: כמה תומכות יש, באיזה מצב הן, מהו הסגר ומה עומס הלעיסה של המטופל. לכן אותו חומר עצמו הוא הבחירה הטובה ביותר במקרה אחד, ובמקרה אחר הרופא ימליץ נגדו.