כתר על שן טבעית וכתר על שתל הם מבנים שונים
מבחוץ שניהם נראים כמו שן. מבפנים מדובר בדברים שונים לחלוטין, והם מתפקדים אחרת.
שן טבעית אינה מוחזקת בעצם באופן נוקשה: בין השורש לעצם נמצא הרצועה הפריודונטלית — שכבה דקה של סיבים. היא פועלת כבולם זעזועים, מאפשרת לשן לזוז מיקרוסקופית תחת עומס ומכילה קולטנים שמאפשרים לכם לחוש בכמה חוזק אתם נוגסים.
לשתל אין רצועה כזו. הוא מחובר ישירות לעצם ואינו מקפיץ. כל ההבדל במבנה הכתר נובע מכך.
מה נובע מזה
- העומס על כתר של שתל מחולק אחרת — המגעים עם השן שמנגד נבנים עדינים יותר
- אין משוב של «לחצתי חזק מדי» בשתל, ולכן הסגר חייב להיות מכויל בקפידה בכיסא
- כתר על שתל מתחבר למבנה ולא לשן משויפת — צורת הבסיס נקבעת על ידי הרופא ולא על ידי הטבע
- על שן טבעית הכתר מודבק; בשתל יש בחירה בין הדבקה להברגה
למה מטופלים מרגישים את זה
מטופלים אומרים לא פעם שהשתל מרגיש «זר» בשבועות הראשונים: הוא לא מרגיש כמו שן טבעית. זה אינו פגם בעבודה — זו הרצועה החסרה. אחרי כמה חודשים המוח מסתגל וההבדל מפסיק להיות מורגש.
יש גם צד שני: מי שחורק בעוצמה, שן טבעית תאותת לו בכאב ואילו השתל ישתוק — והעומס יצטבר בלי שיבחינו. לכן עם מטופלים שחורקים אנחנו דנים בנפרד בסד מגן.
השכנות היא משימה בפני עצמה
כששן טבעית ושתל עומדים זה לצד זה, הם מגיבים לעומס אחרת, וזה נלקח בחשבון בתכנון. בדיוק לכן גשרים שנשענים בו-זמנית על שן ועל שתל מבוצעים בזהירות ורחוק מלהיות תמיד.