כתרי זירקוניה אינם זהים: מלאה, עם ציפוי חרסינה ו-e.max

לומר «נשים זירקוניה» זה כמו לומר «ניסע ברכב». נסביר אילו מבנים מסתתרים מאחורי המילה הזו ובמה הם נבדלים.

כשמטופל שומע «כתר זירקוניה» הוא בדרך כלל מניח שמדובר בסוג עבודה אחד. במציאות השם הזה מכסה כמה מבנים שונים, והבחירה ביניהם נגזרת ממיקום השן ומהעומס עליה, ולא מהמחיר.

שלד זירקוניה עם ציפוי חרסינה

האפשרות הקלאסית: מתחמוצת זירקוניום מיוצר שלד חזק, ומעליו טכנאי שיניים מניח חרסינה שכבה אחר שכבה בעבודת יד. כך מתקבל צבע חי מאוד עם מעברים, כמו של שן טבעית.

החיסרון הוא שחרסינת הציפוי רכה מהשלד ועלולה להישבר בעומס גבוה, בעוד השלד נשאר שלם. לכן השיטה הזו נסוגה בהדרגה ונשארת היכן שהאסתטיקה חשובה מכול: שיניים קדמיות, אזור החיוך.

כתר זירקוניה מלא

כאן הכתר כולו מיוצר מגוש אחד לפי מודל דיגיטלי — בלי ציפוי, ולכן בלי שכבה שעלולה להישבר. הצבע מתקבל בצביעה ובשריפה. זו האפשרות החזקה ביותר, ובשיניים אחוריות, במיוחד אצל מטופלים שחורקים, היא עדיפה.

קרמיקה בלחיצה e.max

דיסיליקט ליתיום הוא חומר אחר, לא זירקוניה. הוא רך יותר אך שקוף יותר וקרוב ביותר לשן חיה באופן שבו הוא מעביר אור. מכאן תחומו: ציפויים, אינליי וכתרים בודדים קדמיים. לגשרים ארוכים ולשיניים אחוריות תחת עומס גבוה לא משתמשים בו.

מה שינתה הטכניקה הדיגיטלית

בעבר צורת הכתר הייתה תלויה בעיקר בידיו של הטכנאי. היום השיניים נסרקות, המבנה מעוצב בתוכנה ומיוצר במכונה בדיוק של מיקרונים. עבודת היד לא נעלמה — היא נשארה היכן שנדרשים צבע ואופי אישיים — אבל הבסיס נעשה כעת צפוי וניתן לשחזור.

לכן בייעוץ אנחנו לא נוקבים בחומר מיד. תחילה בוחנים איזו שן זו, מה קורה עם הסגר, האם יש חריקה ומה נראה בחיוך — ורק אז אומרים ממה נכון יותר לבצע את העבודה עבורכם.