כתר על שתל: מוברג או מודבק
יש שתי דרכים לקבע כתר על שתל — בהברגה או בהדבקה. לכל אחת יתרונות משלה, והבחירה נעשית מראש, בשלב התכנון.
כתר מוברג מקובע בבורג דרך פתח במשטח הלעיסה, שנסגר לאחר מכן בחומר סתימה. כתר מודבק מונח על המבנה ומודבק, כמו כתר רגיל על שן.
במה טוב הכתר המוברג
- אפשר להסיר אותו בכל רגע — לבדיקה, לניקוי או לעבודה מחדש
- אין דבק, ולכן אין סיכון ששאריות יישארו מתחת לחניכיים
- קל יותר לטפל בו אם מתפתחת דלקת סביב השתל
- אם הכתר נשבר, אין צורך לקדוח דבר
שאריות דבק מתחת לחניכיים אינן זוטה. הן סיבה מוכרת לדלקת סביב השתל, שמתפתחת בשקט ומתגלה מאוחר. קיבוע בהברגה מסיר את הסיכון הזה לחלוטין.
במה טוב הכתר המודבק
- משטח הלעיסה שלם, ללא פתח — לעיתים לכך יש חשיבות אסתטית
- הוא מפצה על זווית לא נוחה של השתל דרך צורת המבנה
- קל יותר להשיג מגע הדוק עם השיניים הסמוכות
איך בוחרים
הגורם המרכזי הוא לאן «מכוון» השתל. אם הציר שלו יוצא במשטח הלעיסה, אפשר להסתיר את פתח הבורג בלי שייראה, ואז נבחר מבנה מוברג. אם הציר פונה קדימה, לכיוון השפה, הפתח היה נוחת על המשטח הנראה של שן קדמית — ואז עובדים בהדבקה או במבנה מוטה אישי.
כלומר ההחלטה אינה מתקבלת בכיסא ביום הרכבת הכתר אלא מוקדם יותר — כשמתכננים את מיקום השתל עצמו. כדאי לדבר על כך עם הרופא לפני הניתוח ולא אחריו.